תקציר המאמר

סקירת מיפוי שבחנה כיצד נחקר PDA בקרב ילדים ומתבגרים, באמצעות ניתוח של 22 מחקרים.

נמצאה שונות משמעותית באופן שבו PDA הוגדר, זוהה ונחקר, כאשר הכלים המרכזיים היו EDA-Q ופריטים מתוך DISCO. רוב המחקרים נערכו בבריטניה, התבססו על מדגמים לא מייצגים ובמידה רבה על דיווחי הורים.

הסקירה מצביעה על כך שעדיין אין הסכמה מחקרית ברורה לגבי ההגדרה וההמשגה של PDA או יחסיו עם אוטיזם ומצבים נוירו־התפתחותיים אחרים. בספרות הופיעו בין היתר מודלים של double, triple ו־multiple hit, המציעים כי הצגה של PDA עשויה להיות קשורה לשילובים שונים של אוטיזם, ADHD, חרדה, ODD וקשיים רגשיים נוספים.

מודלים אלה אינם מוצגים כמוכחים, והמחברים מדגישים שהתנהגויות דומות עשויות לנבוע ממנגנונים שונים.

המחברים מצביעים על מחסור במחקר המביא את קולם וחווייתם של ילדים ומתבגרים עצמם, וכן במחקר על תמיכות ומענים. הם קוראים למחקר מגוון ומחמיר יותר, שיבחן את המנגנונים והחוויה שמאחורי הימנעות מדרישות ואת הקשר למצבים נוירו־התפתחותיים אחרים, מבלי להניח מראש ש־PDA הוא בהכרח ישות נפרדת.