מה זה  School Can’t ולמה זה קורה?

​

School Can’t הוא מונח שמתאר מצב שבו ילד או ילדה אינם מסוגלים להגיע למסגרת החינוכית או להשתתף בה. לתופעה יש שמות שונים - "סרבנות בית ספר" "נשירה" או "חרדת בית ספר". באתר זה בחרנו במונח School Can’t, על מנת לחדד שלא מדובר בבחירה, בעקשנות או ב"חוסר מוטיבציה" - אלא בחוסר יכולת אמיתי,  שמקורו לרוב במצוקה עמוקה.

​עבור חלק מהילדים, במיוחד ילדים אוטיסטים ובפרט פדארים, הסביבה החינוכית יכולה להיחוות כלא בטוחה: עמוסה בדרישות, בלתי צפויה, רוויה בגירויים ובאינטראקציות חברתיות מורכבות.

כאשר החוויה הזו נמשכת לאורך זמן, המצוקה עלולה להצטבר עד שהיכולת להמשיך להתמודד עם דרישות המסגרת נפגעת.

עבור פדאר הצטברות של גורמי הסטרס הללו, עלולה ליצור חוויה של חוסר שליטה והיעדר תחושת בטחון, שמובילה להימנעות.לכן  School Can’t אצל פדארים הוא לעיתים קרובות לא “שלב” או “קושי חולף”, אלא ביטוי לכך שהמערכת החינוכית אינה מותאמת לצרכים הנוירולוגיים שלהם.

​

איך זה נראה מבפנים?

​

ילדים שחווים School Can’t לא “מוותרים” על בית הספר - הם נאבקים בתוכו.

מאחורי ההתנהגות יש לעיתים:

• חרדה גבוהה מאוד, לעיתים לא מילולית, גם מעצם העובדה שהם אינם מגיעים לבית הספר.

• תחושת הצפה (רגשית, חושית, חברתית)

• חוויה של חוסר שליטה

• עייפות מצטברת ושחיקה

• ניסיון מתמשך “להחזיק” במסגרת עד שלא ניתן יותר
   

לעיתים הילד עצמו לא יודע להסביר מה קורה לו. הוא רק יודע - שזה בלתי אפשרי עבורו.

 

איך זה נראה מבחוץ? 

​

התמונה יכולה להיות הדרגתית או פתאומית.
 

שלבים מוקדמים:

​

• התנגדות קלה בבוקר

• תלונות גופניות לפני היציאה

• עייפות מוגברת

• ירידה ברצון להגיע למסגרת
   

שלבים מתקדמים יותר:

​

• התקפי חרדה לפני בית ספר

• הימנעות אקטיבית (ויכוחים, עיכובים, “שכחתי”, “לא עכשיו”)

• קושי להיפרד מההורה

• יציאות תכופות מהכיתה
   

במצבי קצה:

​

• סירוב מוחלט להגיע לבית הספר

• הצפה וקריסה זמנית של יכולת הוויסות (מלטדאון)

• הסתגרות או ירידה ביכולת להגיב או לתפקד, לעיתים עד כדי שאטדאון  (Shutdown)

• הידרדרות כללית ברווחה

​​

לפעמים, הקשיים לא באים לידי ביטוי כלפי חוץ, והילד נראה בסדר בבית הספר. מיסוך ומאמץ מתמשך "להחזיק מעמד" יכולים להסתיר את המצוקה לאורך זמן, ולכן לעיתים ההחמרה נראית לסביבה פתאומית. גם כאשר הילד עדיין מצליח להגיע למסגרת, המחיר עשוי להופיע דווקא בבית - בתשישות, בהתפרקות או בצורך ממושך בהתאוששות.

 

ההתמודדות ההורית והמפגש עם המערכות

​

School Can’t  הוא מצב שוחק ומבלבל גם עבור המבוגרים סביב הילד. כלפי חוץ ניתן להתרשם שמדובר בחוסר גבולות, במניפולציות או בחיפוש תשומת לב, ושאם הילד "היה רוצה" הוא "היה יכול". מסיבה זו, כאשר ילד מתחיל להימנע מבית הספר, תגובת הסביבה מתמקדת פעמים רבות בהחזרתו למסגרת, בהבטחת פרסים או בעונשים ובדאגה גדולה מעצם העובדה שהוא אינו מגיע.

בפועל School Can’t הוא תגובה של מערכת העצבים למצוקה וניסיון להימנע ממה שנתפס כאיום ממשי. מסיבה זו, כאשר מתייחסים לתופעה כאל בעיית התנהגות, המצב עלול להחמיר.

​

גם צוותים חינוכיים עשויים לחוות תסכול, חוסר אונים, עומס ובלבול מקצועי. כאשר מנסים להתמודד עם הקושי באמצעות פרקטיקות ושיטות חינוכיות מקובלות, שאינן מותאמות לפדאר ואינן מביאות בחשבון את מכלול המאפיינים והצרכים שלו, הן עלולות שלא לסייע ואף להגביר את המצוקה.

עבור ההורים, ההתמודדות המתמשכת יכולה להיות מלווה בחרדה רבה ולהשפיע על מצבם הנפשי ועל תחומי חיים רבים. הדאגה לילד, חוסר הוודאות והשינויים הנדרשים בחיי היום־יום יכולים להשפיע על העבודה, על המצב הכלכלי, על היחסים בתוך המשפחה ועל המשפחה כולה.

לכך מצטרפת ההתמודדות עם אנשי מקצוע ומערכות שונות - לא רק במסגרת החינוכית. כאשר אין היכרות מספקת עם School Can’t ועם המאפיינים והצרכים של פדארים, ההורים עלולים להיתקל בחוסר אמון, בהטלת אחריות ואשמה ובפרשנות שלפיה הם עצמם תורמים לקושי או אינם עושים מספיק כדי להביא את הילד למסגרת.

​

בתוך כל אלה, ההורה עלול להרגיש לבד במערכה: מצד אחד הוא מנסה לתמוך בילד שנמצא במצוקה ולהפחית את העומס עליו, ומצד שני הוא נדרש להסביר את מצבו, להגן על צרכיו ולהתנהל מול המערכות.

​

מה ניתן לעשות?

​

התמיכה והמענה צריכים להיות מקיפים ולכלול תמיכה בילד ובהורים, ובמקביל גם הסברה לצוותים החינוכיים. כך ניתן לבנות שפה משותפת, להחזיק יחד את המורכבות וליצור עבור הפדאר סביבה מיטיבה.

אין פתרון אחד שמתאים לכולם, אבל יש כיוון ברור: הדיון צריך לעבור מ־"איך גורמים לילד להגיע?" ל־"איך יוצרים תנאים שבהם הוא יכול להיות?"

ככל שההורים והצוות מצליחים לעבוד יחד מתוך הבנה של מקור המצוקה ושל הצרכים של הילד, כך ניתן להפחית את הסיכון לשחיקה ולמצוא את המענה שמתאים לו.

 

זיהוי שלב ההימנעות

​

הורים ואנשי צוות יכולים לפגוש תופעה זו במספר שלבים: 

​

שלב מוקדם - הילד עדיין מבקר במסגרת:

1. במסגרת עדיין מתקיימת נוכחות, אולם ניכרים סימני מצוקה במהלך היום או שמדווחת מצוקה.

2. מופיעים קושי בהרדמות, קושי או מיחושים גופניים במוצאי שבת, קושי לקום או קושי ניכר בהתארגנות בוקר וביציאה.

3. מופיע קושי להגיע לבית הספר לשיעורים מסוימים או להיכנס לשיעורים של מורים מסוימים.

 

שלב ביניים:

​

1. מתעורר קושי להגיע לבית הספר, עם היעדרות מספר פעמים בשבוע.

2. ההיעדרות מבית הספר מתרחבת וההגעה מתאפשרת רק מספר פעמים בשבוע.

3. ההגעה לבית הספר מתמעטת, אך נראה שהילד או הילדה שמחים או פעילים יותר בימים שאין בהם בית ספר, בחוגים או בתנועת הנוער.

 

היכולת להשתתף בפעילויות אחרות אינה מעידה בהכרח על יכולת להגיע לבית הספר. פעילויות שונות מציבות דרישות שונות מבחינה חושית, חברתית ורגשית, וגם מבחינת תחושת השליטה והאוטונומיה. ילד יכול להיות מסוגל להשתתף בפעילות שמרגישה בטוחה, גמישה או משמעותית עבורו, ובאותו זמן לא להיות מסוגל להתמודד עם הדרישות והעומס הכרוכים במסגרת החינוכית

 

שלב מתקדם:

​

1. ההיעדרות מבית הספר נמשכת תקופה ארוכה, והיציאה מהבית או מן החדר מתמעטת.

2. מופיעים תשישות כרונית, היפוך יום ולילה, פעילות רק בדברים נעימים וזמן רב במסך.

 

מה ניתן לעשות? 

​

ככל שניתן לזהות את המצוקה בשלב מוקדם יותר, ניתן למנוע העמקה שלה. כאשר מזהים שהילד או הילדה חווים מצוקה בית ספרית, חשוב להימנע מהגברת הלחץ לבקר במסגרת ולפעול ליצירת אמון ובטחון בבית הספר ובבית. בנוסף, יש להפחית דרישות ישירות ולאפשר החזרת תחושת שליטה. יש לעודד עיסוק בדברים המשמעותיים ולא למנוע מהילד דברים שחשובים לרווחתו כהתניה להגיע לבית הספר. 

​

​התאמות שעשויות להפחית את המצוקה במסגרת ולהגביר את תחושת הביטחון: 

​

​ככל שהילד או הילדה יחוו תחושת בטחון, שייכות ומשמעות בבית הספר, כך יגבר הסיכוי שהוא יצליח להתמיד. לשם כך, יש לזכור את גורמי הדחק של פדא ושל אוטיזם, ולפעול על מנת לצמצמם: קשר בטוח עם מבוגרים או ילדים, גמישות בשעות או בימי ההגעה, אפשרות לעסוק בדברים שנעימים לו ובמרחבים שנעימים לו והפחתת עומס חושי ולימודי יכולים להועיל למטרה זו. 

​

לעתים, כאשר מחפשים את הסיבה להימנעות, לא מזהים אירוע ספציפי מובחן. כדאי להתבונן במבט רחב, לעתים אפילו של כמה שנים, כדי לאתר את המצוקה, ולזכור שהמצוקה יכולה להיות הצטברות של חוויות. לעתים המצוקה גוברת במעבר בין המסגרות, כיתה א, חטיבת ביניים או מעבר לתיכון. 

 

פעולות שניתן לעשות כאשר הקושי גובר ונראה כי הילד או הילדה מתקשים באופן יום־יומי: ​

​

לעיתים יש צורך בעצירה –  לא ככישלון, אלא כהתערבות שמטרתה להפחית את העומס ולאפשר התאוששות. אפשר להודיע שבזמן הקרוב לא נעסוק בשאלת החזרה למסגרת, ובכך להפחית את המתח והלחץ המתמשך סביב הנושא.

​

במצבים מסוימים, העצירה יכולה לכלול גם הפסקה מכוונת מההגעה לבית הספר. יש משפחות שבוחרות בתקופה זו לעבור לחינוך ביתי, ואחרות נעזרות במענים הקיימים במסגרת חוק חינוך חינם לילדים חולים, המאפשרים לקבל סיוע לימודי גם כאשר הילד או הילדה אינם יכולים להגיע למסגרת. המטרה בשלב זה היא לאפשר מרחב להתאוששות ולהפחית ככל האפשר את הלחץ סביב הנוכחות בבית הספר.

​

בנוסף, כאשר משפחה מחליטה להרפות מהדרישה להגיע למסגרת, חשוב לקחת בחשבון שההתאוששות עשויה לקחת זמן – לעיתים מספר חודשים ואף יותר. בתקופה זו הילד או הילדה עשויים להיות בשחיקה, ולעיתים היכולת שלהם לעשות גם דברים שבעבר היו מסוגלים להם תהיה מצומצמת מאוד. 

​

מניסיוננו, כאשר מתאפשרת תקופה של מנוחה והפחתת עומס, ילדים יכולים בהדרגה להתחזק ולהתאושש. עם הזמן, רבים מוצאים את הדרך שמתאימה להם יותר - חלקם בבית, חלקם במסגרות אחרות, וחלקם אף חוזרים למסגרת המקורית.

​

לסיכום

בתרבות שלנו אנו רגילים לייחס משקל רב לשנות החינוך ולנוכחות במסגרת. חשוב לזכור שכאשר הילדים סובלים מאוד בבית הספר או בגן ואינם מסוגלים להגיע אליה, אין פירוש הדבר שלא יוכלו ללמוד, להתפתח ולשגשג. למידה והתפתחות יכולות להתרחש בדרכים שונות ובמקומות שונים, ולעיתים הדרך המתאימה מתבהרת רק לאחר שניתן מספיק מרחב להתאוששות.

 

מקורות:

1. Connolly, S. E., Constable, H. L., & Mullally, S. L. (2023). School distress and the school attendance crisis: A story dominated by neurodivergence and unmet need. Frontiers in Psychiatry, 14, 1237052.

2. Mullally, S. L., & Connolly, S. E. (2024). “I felt shamed and blamed”: An exploration of the parental lived experience of School Distress

3. Dr. Abigail Fisher and Dr. Naomi Fisher and Eliza Fricker:  "What Can We Do When School’s Not Working?" Published April 21, 2025.