Low Demand Parenting או "הורות בגישת הפחתת דרישות" היא גישה הורית המפחיתה את הדרישות החיצוניות כדי לעזור לילדים רגישים במיוחד להפחית מתח וחרדה המתעוררים סביב דרישות. 

​

מאחר שלפדארים יש מערכת עצבים רגישה מאוד, כל מפגש עם דרישה מהסביבה עלול לעורר בהם חשש גדול מהצפוי להם, והגוף שלהם מגיב לכך על ידי הפעלת מערכת העצבים ההישרדותית וצמצום הגישה ליכולת לחשוב, לתכנן ולווסת. מצב זה של דריכות תמידית אינו מאפשר למידה מיטבית וגורם לצבירת סטרס, עם השלכות נפשיות ובריאותיות משמעותיות, ובהן שחיקה אוטיסטית (burnout) דיכאון, חרדה ומחלות אחרות הקשורות במצבים של סטרס ממושך.

​

מערכת העצבים של פדארים עלולה לחוות איום פעמים רבות ביממה כאשר לא רק דרישות ישירות עלולות להפעיל אצלם תגובות של fight (לחימה),  flight  (בריחה), freeze (קיפאון), Fawn (ריצוי) אלא דרישות מכל הסוגים:

​

דרישות יומיומיות כגון מקלחת וצחצוח שיניים, יציאה מהבית או הליכה לבית הספר, הסכמים והבטחות, גבולות וחוקים, נורמות חברתיות, אג'נדות, ציפיות נסתרות, צרכים גופניים ועוד. חשוב לזכור שלא רק דרישות מבחוץ עשויות להיות קשות, אלא לעיתים גם דרישות פנימיות כמו רעב, עייפות, צורך ללכת לשירותים או אפילו להתחיל פעולה פשוטה ואהובה. עבור פדארים, גם דברים שנראים יומיומיים או בסיסיים עשויים להיחוות כעומס משמעותי, במיוחד כאשר נוספים אליהם לחץ של זמן, ציפייה חברתית, קושי במעברים או עומס חושי.

​

לכן המטרה העיקרית בגישה זו היא להפחית את תחושת האיום אצל הילד, ולאפשר לו גישה לאזור הקדמי של המוח, האחראי על התפקודים הניהוליים כגון שליטה עצמית, ויסות, תכנון, זיכרון עבודה ולמידה. המטרה אינה רק לעזור לילד לבצע משימות, אלא גם לאפשר לו להרגיש בטוח יותר, לשמור ככל האפשר על תחושת אוטונומיה, ולהישאר בקשר עם עצמו ועם הסביבה.

​

במקום הורות שמבוססת על היררכיה ומערכת דרישות וחוקים שהילד צריך לעמוד בהם, גישה זו מבוססת על קבלה רדיקלית של הילד כפי שהוא ועל שיתוף פעולה בין שני בני אדם בעלי ערך שווה. זו אינה שיטה טכנית או אוסף של טריקים, אלא דרך הסתכלות שמבקשת להחליף שליטה בהבנה, מאבק בקשר, וציפייה נוקשה בהתאמה גמישה.

​

הורות זו מבוססת גם על ההבנה שהילד אינו מתנגד לדרישה או נמנע ממנה כי הוא לא רוצה, אלא כי הוא לא יכול. ברגעים כאלה, מה שנראה מבחוץ כהתנגדות עשוי להיות למעשה תגובה של הצפה, איום או אובדן שליטה. 

​

לרוב האנשים המעבר לסוג זה של הורות דורש שינוי תפיסתי עצום, אך עם פדארים שינוי זה עשוי להביא סוף סוף לרווחה נפשית לכל בני המשפחה ולצמצם את הפגיעה המתמשכת הנגרמת על ידי הפעלה תמידית של מערכת העצבים ההישרדותית והשפעתה על כל הסביבה ועל הקשר בין הילד למשפחתו. 

​

כאשר הילד נמצא בשחיקה, מסתגר בחדר במשך חודשים ומאבד את הגישה לצרכים הבסיסיים שלו,  משפחות רבות מגלות שהפחתת דרישות היא כורח המציאות. לעיתים כדאי להתחיל מוקדם יותר, ולא להמתין עד שהמצב מחמיר.

בניגוד למה שאפשר לחשוב, Low demand parenting אינה הורות פסיבית חסרת גבולות שבה הילד יכול לעשות מה שהוא רוצה והפחתת דרישות היא רק חלק ממכלול שלם.

​

ההיפך הוא נכון - זו הורות שמצריכה: 

• נוכחות מלאה של ההורה בחייו של הילד

• קשר ובניית אמון

• רגישות הקשבה אינסופית לצרכים של הילד

• גמישות והתאמת תכניות ליכולת העכשווית 

• ויתור על שליטה ועל האגו 

• כבוד הדדי

• סקרנות לראות את הילד בכל רגע נתון 

• יצירתיות בפתרון בעיות

• חשיבה מחוץ לקופסה

• ויסות משותף

• שיתוף פעולה אמיתי

• דוגמה אישית

• זיהוי ויצירת הזדמנויות ללמידה

• חקירה משותפת של העולם

• קבלת החלטות מורכבת גם כשאין אופציה טובה באמת

• אמונה בילד ובכך שהוא שואף לעשות טוב

• אמונה ביכולת של הילד להבחין בין טוב לרע

• לרוב גם קבלה רדיקלית ואהבה ללא תנאי

• הורות זו גם דורשת מההורה ללמוד להקשיב לעצמו, לזהות עומס, ולבקש תמיכה כשצריך, משום שלאורך זמן אי אפשר להחזיק הורות כזו לבד וללא משאבים.

 

חשוב גם לזכור שאין דרך אחת נכונה. מה שעוזר ביום אחד, או בגיל מסוים, לא בהכרח יעזור ביום אחר. לכן נדרשת הקשבה מתמשכת והתאמה אישית. 

​

להלן כמה דוגמאות להמחשה:

​

1. שיתוף פעולה במקום סמכות - לחשוב יחד עם הילד מה עשוי להקל עליו לבצע את המשימה ומה מונע ממנו לבצע אותה.

2. גמישות במקום חוקים נוקשים- לבחור את הקרבות, להתאים את החוקים ליכולת העכשווית של הילד. למשל, לוותר על המקלחת כשילד מוצף.

3. שימוש בשפה הצהרתית במקום בציווי - למשל, להפנות את תשומת לבו של הילד לכך שכבר מאוחר בלילה, במקום לומר לו ללכת לישון

4. מתן בחירה אמיתית במקום דרישה מפורשת - לאפשר לילד לבחור אם להצטרף לאירוע המשפחתי או להישאר בבית לבד או עם אחד ההורים.

5. משחקיות במקום דרישה - לאסוף את החפצים מהרצפה תוך כדי קליעה לסל מרחוק. 

 

לסיכום

​

חשוב להדגיש שהגישה אינה דוגלת בהפחתת דרישות או גבולות לאפס (אולי למעט במצב של שחיקה עמוקה) אלא בדרך שונה של קביעת גבולות, שעליה נרחיב בפרק על הצבת גבולות. הרעיון המרכזי הוא להוריד גבולות שמטרתם העיקרית היא "לחנך את הילד לעתיד", וליצור במקום זאת גבולות הכרחיים, תוך הפעלה מינימלית ככל האפשר של מערכת העצבים ההישרדותית. גם בתוך גישה של הפחתת דרישות עדיין יש מקום לגבולות, במיוחד סביב בטיחות, שמירה על הגוף, ושמירה על אחרים. ההבדל הוא לא בעצם קיומם של הגבולות, אלא האופן שבו מחזיקים אותם.

​

לקריאה נוספת:

Amanda Diekman, Low Demand Parenting, 2023. https://www.amandadiekman.com/book

​