מהו איקוולייזינג (Equalizing)?

​

המונח איקוולייזינג (Equalizing)  אינו מונח מדעי רשמי, אלא התפתח מתוך התנסויות והבנות מעשיות של הורים, אנשי מקצוע ואנשים עם שונות נוירולוגית, כחלק מהשיח המתהווה סביב פדא בקהילת הנוירודייברסיטי. מושג זה מופיע לצד מונחים קרובים כמו  Rebalancing (“החזרת איזון”) ו- Equity Seeking Behaviors (“התנהגויות המבקשות שוויון”), מונח שטבעה כריסטי פורבס, אחת הדמויות המרכזיות בעיצוב השפה והחשיבה סביב  פדא.  

​

​המונח איקוולייזינג, הנגזר מהמילה Equal (“שווה”) מתאר תגובות הנובעות מצורך הישרדותי של האדם להשיב תחושת שליטה פנימית ואיזון. הצורך הזה קיים אצל כל בני האדם, אך אצל ילדים ומבוגרים פדארים הוא עשוי להיות חזק במיוחד ולעיתים אף לגבור על צרכים בסיסיים אחרים.

אצל פדארים מדובר לרוב לא בבחירה מודעת אלא בתגובה של מערכת העצבים, צורך נוירולוגי להשבת האיזון הפנימי כאשר האדם חווה איום. כאשר תחושת האיזון, הביטחון או המקום של האדם בקשר מתערערים, במיוחד כאשר הוא מרגיש שמישהו “מעליו” או פוגע בתחושת השוויון, עשויה להופיע תגובה שנועדה להשיב את תחושת האיזון, השוויון והערך העצמי.

​תגובות אלו יכולות להיות חיצוניות או פנימיות, ולעיתים מופנות כלפי מי שנתפס כאחראי לפגיעה בתחושת האיזון, ולעיתים דווקא כלפי זה שנתפס כאדם הבטוח או החלש יותר.

​

בשיח המקצועי-קהילתי בחו״ל, איקוולייזינג מתואר גם כתגובה לפגיעה באוטונומיה וניסיון של האדם להשיב לעצמו תחושת שליטה כאשר זו מתערערת. הצורך באוטונומיה הוא צורך בסיסי של כל אדם. אולם, לתפיסתינו, הפגיעה באוטונומיה עצמה אינה הגורם הישיר להתנהגות, אלא הצורך באוטונומיה משמש מנגנון שמאפשר לפדאר להשיב יציבות וביטחון כאשר הוא חווה מצב כמאיים, בגלל מערכת העצבים הרגישה שלו.

 

למה חשוב להבין את המושג "איקוולייזינג"?

לעיתים אנו נוטים להתמקד בהתנהגות החיצונית, כגון קללות, צעקות, מכות והתפרצויות, במקום לנסות להבין את הצורך הפנימי העמוק שגרם לה. התגובה של האדם אינה מכוונת לפגוע, אלא נובעת מהצורך הנוירולוגי -הישרדותי לאזן את התחושות ולהחזיר לעצמו תחושת שוויון או ערך בסביבה הנתפסת כמאיימת.

ההבנה שההתנהגות באה לשרת צורך זה מאפשרת לנו לשנות את נקודת המבט: במקום להילחם או להתנגד להתנהגות הילד, נוכל להכיר בצרכיו לעומק ולהגיב ברגישות, חמלה ושותפות.

 

איקוולייזינג חיצוני ומופנם ב-פדא

​​

איקוולייזינג חיצוני

​

מאופיין בהתנגדות גלויה כלפי הסביבה, התפרצויות רגשיות והתנהגויות בולטות כמו: צעקות, אלימות מילולית או פיזית, ולעיתים אף בהסלמה לכדי מלטדאון. תגובות אלו הן ניסיונות לשוב ולייצר תחושת שוויון אל מול הגורם שהביא לתחושת איום ולייצר מחדש תחושת ביטחון כאשר יחסי הכוח התעררו. 

לעיתים האיקוולייזינג יתבטא בהמנעות, התעלמות או סירוב. זהו למעשה אותו המנגנון, לפעמים הוא יקדים את ההתפרצות ולפעמים לא. חשוב לזהות את הסימנים הללו, כי אלו מסמנים למבוגר שהאיזון ותחושת הבטחון הופרו ומאפשרים לו לבצע פעולות על מנת להשיב את תחושת הבטחון והאיזון.
חשוב לציין, שלעיתים קרובות התגובות אינן נובעות מאירוע בודד ומיידי, אלא מהצטברות הדרגתית של עומס, תסכול, דרישות או פגיעות בתחושת היציבות הפנימית. בפדא יתכן שהתגובה הגלויה כמו כעס, התפרצות או קריסה תגיע רק לאחר ימים של מאמץ מתמשך לשמור על איזון ולווסת את המערכת מבפנים.
 

דוגמאות להתנהגויות חיצוניות של איקוולייזינג:

​

• התנהגות הנראית כלפי חוץ כרצון לשלוט בכל מהלך של פעילות, או להכתיב לאחרים מה לעשות בצורה כוחנית

• קושי לקבל הפסד במשחק, לעיתים תוך האשמת האחרים או פירוק המשחק

• אלימות פיזית – כמו השלכת חפצים, מכות, דחיפות

• שימוש במילים פוגעניות – קללות, עלבונות, הקנטות ו"הקטנות" או השפלות כלפי חברים או מבוגרים

• סירוב לעשות פעולה מסויימת 

• התעקשות על עמדה או ווכחנות והצורך תמיד להגיד את המילה האחרונה

 

איקוולייזינג בין אחים והורים בבית 

​

במשפחות עם ילד או ילדה פדארים התנהגויות של איקוולייזינג עשויות להופיע לא רק מול אחים ואחיות, אלא גם מול אחד ההורים. הילד עשוי לחוש פער בתחושת השוויון בתוך המערכת המשפחתית - למשל, אם נדמה לו שאחיו מקבל יותר תשומת לב, חופש או זכויות, או אם הורה אחר נתפס בעיניו כקרוב יותר לאח מאשר אליו.

התגובה לכך עשויה לבוא לידי ביטוי בניסיון "להשיב את האיזון": לקבוע חוקים, לדרוש מההורה "לפצות" אותו, להתנגד לכללים שהוא לא שותף בקביעתם, או להגיב בעוצמה כאשר הוא חש חוסר הוגנות.
ההתנהגות יכולה להיראות כלפי חוץ כשתלטנית, תוקפנית או כוחנית, אך היא נובעת מתחושת איום פנימית ואמיתית על מקומו ותחושת השוויון שלו.
 

ראייה אמפתית של הדינמיקה הזו מאפשרת לנו ללוות את הילד ברגישות, לעזור לו לווסת את עצמו ולבנות אווירה משפחתית שמזמינה תחושת שייכות, שוויון ושיתוף,  במקום מאבק עליהם.

 

איקוולייזינג מופנם

​

במקרים של ילד פדאר מופנם, התגובות פחות גלויות או בולטות כלפי חוץ והוא עשוי להיראות רגוע, משתף פעולה ואף מתאמץ לרצות את הסביבה. עם זאת, איקוולייזינג מופנם מתרחש גם כאשר כלפי חוץ האדם עושה את כל מה שנדרש ממנו, אך בפנים מערכת העצבים חווה איום והגוף נכנס למצב הישרדותי. לעיתים תגובה זו מקבלת ביטוי בצורת  Fawning (ריצוי). 

​

חשוב לציין, שאיקוולייזינג מופנם עשוי להיות קשה בהרבה לזיהוי מאיקוולייזינג חיצוני, משום שבחיצוני קיימים סימנים נראים לעין של מצוקה, בעוד שהמופנם מתרחש כולו בתוך האדם. במצבים אלו האדם מווסת את התחושות פנימה במקום החוצה, ומבפנים מתנהלת מלחמה פנימית חזקה העלולה להוביל להתנהגויות כמו שליטה עצמית נוקשה, ביקורת עצמית, קביעת כללים פנימיים נוקשים, הימנעות, ולעיתים אף פגיעה עצמית.

דוגמאות להתנהגויות איקוולייזינג פנימי:

​

1. אוכל – כללים נוקשים לגבי סוגי אוכל ומניעת מגע עם מזונות מסוימים (למשל רק גבינה מסוג מסוים, הימנעות מבשר)

2. לבוש – חוקים קשיחים לגבי בגדים (רק חצאיות, רק צבעים מסוימים)

3. צריכה כללית – הימנעות משימוש בחפצים מסוימים מתוך צורך בשליטה (כמו רכישת פריטים חדשים)

4. עיכוב בגמילה או בהתמודדות עם שליטה גופנית כהתנגדות

5. קריאה – קריאת ספרים ספציפיים בלבד, חזרתיות

6. שינויים פיזיים – קושי להיפרד מפריטים פיזיים (שיניים שנפלו, שיער נגזור) כמנגנון לשימור תחושת שליטה בזהות

7. בית ספר – ציות קפדני לחוקים כאסטרטגיית שליטה במערכת יחסי הכוח עם הסמכות

8. קשרים עם מורים – צורך להיות "שווה" למורה, רצון להיות אהוב ומועדף

9. חברים – נטייה להנהיג או לשלוט בקבוצה, קושי להשתלב כחלק מהקבוצה

10. לימודים – יכולת גבוהה כשיש עניין, סירוב מוחלט כאשר אין חיבור (לדוגמה, סירוב ללמוד נושאים מסוימים)

11. התנסויות חדשות – רק כאשר קיימת תחושה של ביטחון ושליטה, אחרת תתרחש נסיגה או סגירה

 

איך זה מרגיש עבור הילד עם איקוולייזינג מופנם?

​

• ההתנהגויות נובעות מצורך הישרדותי עמוק בשליטה פנימית, ולא מגחמה

• הכללים הפנימיים חשים כ"חוק טבע" אישי, בלתי ניתנים לערעור

• חווים עומס פנימי מתיש ותחושת סכנה אם חורגים מהכללים

• אין מדובר בפעולות "טקסיות" כמו  OCD (למרות שזה יכול מאוד להיראות כך) אלא בהימנעות מדברים שסותרים את תחושת העצמי והביטחון. 

 

מה ניתן לעשות?

​

• ליצור סביבה תומכת ובטוחה שבה הילד מרגיש חזק ובעל ביטחון, סביבה שבה הוא אינו צריך להילחם על מקומו או להוכיח את ערכו כל הזמן.

​

• להכיר בצורך העמוק הזה להיות שווה, להיראות ולהשפיע, מבלי לשפוט או להתבייש בו, גם כשצורת הביטוי שלו מאתגרת.

​​

• לא לנסות "לתקן" או "לשבור" את הילד, אלא להבין שההתנהגויות הן לעיתים הדרך היחידה שבה הוא מצליח לבטא מצוקה או צורך רגשי. במקום זאת, נציע לו אפשרויות בטוחות ומווסתות.

​

• לזכור שהלמידה האמיתית מתרחשת מתוך קשר, קבלה והכרה בחוויית הילד  ולא מתוך כפייה, הפחדה או חינוך נוקשה.

​

• לתרגל ויסות משותף (Co-Regulation) – ויסות משותף הוא היכולת של המבוגר לשמש כעוגן רגשי עבור הילד בזמן שהמערכת שלו מוצפת או חווה איום. עבור ילדים פדארים, שמערכת העצבים שלהם נכנסת מהר למצבי הישרדות, נוכחות רגועה, יציבה ולא שיפוטית של המבוגר היא אחד הכלים המשמעותיים ביותר להפחתת תחושת האיום. במקום להגיב בכוח, בהקשחת גבולות או בדרישה מיידית לשינוי התנהגות, המבוגר מציע קשר בטוח: טון דיבור רגוע, שפת גוף פתוחה, הכרה ברגש, והפחתת דרישות עד שהילד חוזר לאיזון. ויסות משותף יוצר את תנאים שבהם הילד מסוגל בכלל לשמוע, להבין וללמוד. כאשר הילד מרגיש שמישהו “מחזיק” את המצב איתו ולא נגדו, תחושת השוויון והביטחון מתבססת, והצורך באיקוולייזינג פוחת.

​

• כשמבינים שאיקוולייזינג אינו "חוצפה", "מניפולציה" או "רצון לשלוט" במובן השלילי, אלא ביטוי לצורך עמוק בשוויון, ביטחון ואיזון אפשר להגיב ממקום של אמפתיה, נוכחות ושותפות אמיתית. כך נבנה מרחב רגשי שיפחית את תחושת האיום ויאפשר לילד להרפות מהמאבק.

 

לסיכום

​

• איקוולייזינג פנימי וחיצוני הם דרכים להחזיר תחושת יציבות פנימית בסיטואציות שנחוות כאיום. 

• מה שנתפס כ"הימנעויות" או "התנגדויות" הן למעשה אסטרטגיות הישרדות בלתי מודעות.

• פדארים זקוקים להבנה, להכרה בזהותם ולסביבה שמאפשרת ביטוי עצמי מבלי להרגיש בושה.

​

במסמך זה נעזרנו, בין היתר, במקורות מטה, וכן בידע וניסיון אישי.

https://www.rabbishoshana.com/post/internalized-pda-part-1

https://www.amandadiekman.com/blog/equalizing-101

https://www.facebook.com/inTunePathways/videos/-understanding-equity-seeking-behaviors-in-pda-when-we-observe-behaviors-in-indi/1084263339519372/

At Peace Parent Podcast, by Casey Ehrlich